<h1>יחוסי תנאים ואמוראים לרבינו יהודה ב"ר קלונימוס משפירא רבו של הרוקח — ערך חנן חייטא</h1>
<h2>דף לט.</h2>
גר' בפ' אין מעמידין [ע"ז ל"ט ע"א] דרב הונא בר מניומי זבן תכלתא מאינשי ביתיה דרב עמרם חסידא אתא לקמי' דרב יוסף ולא הוה בידיה פגע ביה חנן חייטא א"ל יוסף עניא מנא ליה בדידי הוה עובדא דזבני תכלתא מאינשי בייתיה דרבנא אחוה דר' חייא בר אבא וכו' עד אשת חבר הרי היא כחבר ומסקנא דעבדו של חבר נמי הרי הוא כחבר עד שיחשד ואע"ג דעד אחד נאמן באיסור' לא מצינו שיהא עם הארץ חשוד אלא על הטהרו' ועל המעשרות לפי שלא היו סבור' שיש עון טבל אלא בתרומ' גדולה ועמד ותיקן דמאי אבל לחושדן באיסור דם וחלב או נבלות וטרפות לא נחשדו על כך. והא דתניא הת' [ע"ב] אין לוקחין מורייס חלב וגבינה וחלתית ומלח סלקונדיתא אלא מן המומחה פרש"י לפי שהחנוונים שבסוריא חשודין דלא קפדי אלפני עור לא תתן מכשול ומזבני לישראל דברי' שלקחן מן הגוי, ומיהו אינהו גופיה לא אכלי איסור' היל' אם יתארח אצלו מותר לאכול עמו כדקא מסקנ' בריית' וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר מסייע ליה לר' יהושע ב"ל דא"ר יהושע ב"ל שיגר לו בעל הבית לביתו מותר מאי טעמ' בעל הבית לא שביק היתירא ואכיל איסורא וכי משדר ליה ממאי דאכיל משדר ליה. וי"ל מיכאן חצר שמוכרין בה תכלת ונחשדו בקל' אילן, ויש בתוכה מטילי ציצית כגון שהמוכרין שהוחשדו מטילי ציצית אם הטיל החשוד ציצית לבגדו מותר לקנות ממנו מאותו צמר צבוע שהטיל זה ממנו אם לשונות צבועין הן והטיל מהן או חוטין בני בין מפוסקין בין שלימין ממה שהוא מטיל לבגדו ומותר לזה לקנות ממנו. ודכותה גר' בהכל שוחטי' בתחלתו [חולין ג' ע"ב] כיוצא בו מצא בידו דאקוריא של ציפרין קוטע ראשו של אחד מהם ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ואוקימנ' במכניסן תחת כנפיו וממסמס ליה דכיון דהכותי אוכל מהן אף ישר' מותר ליקח מאותו שאוכל ולא יהא ישר' חשוד ככותי אתמ' והכי נמי מסקינ' אם מצאו לכותי ששחט חותך כזית ונותן לו אכלו מותר לאכול משחיטתו ובמס' נידה פ' דם הנידה נמי בסופו [נ"ו ע"ב] דנאמנין כותים על אותן דברי' שאנו רואין שהן עושין בעצמן סומכין אנו עליהן להאמינן כגון על הבהמה אם ביכרה אם לאו וכן על הציון וכולה כדמסיק הת'. וכל אותה משנה דבכורות פ' עד כמה [כ"ט ע"ב] דהחשוד על הבכורות והחשוד על השביעית והחשוד להיות מוכר תרומ' לשם חולין וחשודין על השביעית ועל המעשרות, כל קנס שקנסו אותן חכמ' לא קנסו אלא ליקח מהן אבל לאסור מה שהן אוכלין לא מצינו, שכל הבבות שכך נשנו אין לוקחין כך וכך מהן, ומיהו נחשד שביעית ומעשר שהוא אוכל איסור שביעית ואיסור טבל פשיט' דכל מה שהוא אוכל אסור ואפי' להתארח אצלו אסור. דהכי מסקינ' בגמ' [ל' ע"א] דההוא דהוה קרי ליה לחבריה דיארא בר דיירתא א"ל לא אכלי פירי דשביעית כותך ואית' נמי בפ' הניזקין [גיטין נ"ד ע"א] בכה"ג ודאי מי שחשוד על אכילת איסור אסור לאכול אפי' ממה שהוא אוכל דומיא דמעשרות וטהרות דכיון שנחשדו עליהן עמי הארץ אין אוכלין עמהן. והא דמסקינ' במס' שבת פ"א הל' כיוצא בו לא יאכל הזב עם הזבה [י"ג ע"א], ובגמ' תניא ר' שמע' בן אלעז' אומ' וכו' עד כיוצא בו לא יאכל זב פרוש עם זב עם הארץ שמא ירגילנו אצלו הפי' דאפי' אם יאכל זב הפרוש משלו דהשת' ליכא למיחש לשאינו מתוקן אפי' הכי לא יאכל עמו, משום דשמא יאכילנו שאינו מעושר לאביי דקמפר' טעמ' שמא יאכילנו דברי' שאינן מתוקנין ולרבא שמא יאכילנו דברי' טמאים בימי טהרתו. ורבא לא גזר גזירה לגזירה אבל החשודין למכור לאחרים וחשודין על לפני עור לא תתן מכשול ועל עצמן אינן חשודין אסור ליקח מהן אבל לא לאכול ממה שאוכלין והחשוד' על אכילה אסור' אף לאכול כדמסיק בבכורות [ל' ע"א] זה הכלל החשוד על הדבר לא דנו ולא מעידו. ודכותה נמי תנן בשלהי הגוזל בתרא [ב"ק קי"ח ע"ב] אין לוקחין מן הרועין צמר חלב וגדיים ולא משומרי פירות עצים ופירות, ובגמ' מסיק ומפ' כל דבר שהוא נגזל אצלן ולא קנאום ביאוש בעלים אסור ליקח מהן וכל דבר שקנו אותו בשינוי מעשה מותר ליקח מהן כדאית' התם. מיהו מגזלן מסקינ' הת' [קי"ט ע"א] מאימתי מותר לקנות ממנו רב אמ' עד שיהא רוב משלו ושמו' אמ' אפי' מיעוט ואורי ליה רב יהודה לאדא דיאלא כמ"ד אפי' מיעוט משלו והיינו גזלן שאין לו אומנות לדברי' שמעט במשנתינו אבל רועים וכובסים ושומרי פירות אין אסור ליקח מהן אלא מה שמנו חכמים ובכולן כמו שכתבתי דוקא ליקח אבל לאכול משלו משמע שמותר ולמכור לחשודים דברים שמכשילין ומוכרין אותן ברמאות לאחרים אף זה אסור כדאית' בהזהב [ב"מ נ"ב ע"א] ובפ"א דמס' ע"ז [ט"ו ע"ב]. ועיין נמי למעלה בסדר אהבה ברי' דר' זירא ובסדר רב הונא בר מניומי וגם שם כת' על מעשה זה דחנן חייטא. ואני תמיה מפני מה קראו חנן חייטא לרב יוסף כך. ונ"ל מפני שרב יוסף מאור עינים היה ולא היה יכול לידע על מעשים שאירעו לפני חכמ' ואע"ג דבכמה דוכתי אמ' רב יוסף עובדא הוה בדורא דרעותא ואתו לקמי' דרב יהודא כדאית' בחזקת הבתי' [ב"ב נ"ד ע"ב] ובהמוכר את הספינ' [שם פ"ג ע"א] בנכסי הגוי שהן הבקר וכמלא בקר וכליו אפי' הכי בשאר מעשים כגון אילו לא היו תדירים לפני רב יהוד', היל' קרי ליה הכי כנ"ל דחס ושלום שלבזותו נתכון כי נר' כי חנן חייטא חכם היה ובעל תורה וזהיר במצות היל' לא נתכון לבזות אלא כאדם שקורא לחבירו בשמו מתוך שלבו גס בו.
